חיון נ' מי אביבים 2010 בע"מ

החלטה

בפני בקשה להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ולחלופין, להעבירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים.

המבקשת היא תאגיד מים וביוב, שהוקם על פי חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2011 (להלן – חוק תאגידי מים וביוב), המספק שירותי מים וביוב בתחום העיר תל אביב.

המשיבה היא תושבת תל אביב ולקוחה של המבקשת, המספקת לה שירותי מים וביוב.

לטענת המשיבה, חויבה במע"מ בסך של 17% בגין שירותי מים וביוב, שסופקו לה על ידי המבקשת בחודשים יולי ואוגוסט 2012, כאשר הייתה צריכה להיות מחוייבת במע"מ בגובה של 16% בלבד.

התביעה העיקרית היא לסעד הצהרתי וסעד כספי בסך של 0.78 ₪. הסעד המבוקש לכלל חברי הקבוצה הוא סעד הצהרתי וסעד כספי בסך של 315,000 ₪. על פי "מבחן הסעד" – הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום. לפיכך, הוגשה התובענה לבית משפט זה.

לטענת המבקשת, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד תאגיד מים וביוב להשבת כספים שנגבו שלא כדין, מצויה בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענינים מינהליים.

סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000 (להלן – חוק בתי משפט לענינים מינהליים) קובע, שבית המשפט לענינים מינהליים ידון ב"תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן – תובענה מינהלית)".

התוספת השלישית מונה, בסעיף 2, "תביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006". סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות), קובע כדלהלן:

"בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, 'החלטה של רשות' – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים".

בהתאם לכך, הסמכות העניינית לדון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט לענינים מינהליים, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

א.הבקשה הוגשה נגד "רשות".

ב.עילת התובענה היא "החלטה" של הרשות.

ג.הסעד המבוקש בתובענה הוא "פיצויים או השבה", לרבות "השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר...".

תנאי ראשון: הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד "רשות"

סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות מפנה לסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים המגדיר את המונח "רשות", כדלהלן: "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין" (הדגשה הוספה).

כבו' השופט יצחק ענבר כבר קבע בת.א. (י-ם) 3647/09 חברת הגיחון בע"מ נ' קורפו, שתאגיד מים וביוב הוא בגדר "רשות" לעניין סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות,"... עיון בחוק תאגידי מים וביוב, אשר מכוחו פועלת המבקשת, מלמד כי המבקשת היא אכן גוף הממלא תפקיד ציבורי... רואים אנו, כי המבקשת ממלאת תפקיד ציבורי לעילא ולעילא. אף אין קושי לקבוע כי המבקשת 'פועלת על פי דין'... סיכומה של נקודה זו הוא, כי המבקשת היא 'רשות'" (פסקה 9.א. להחלטה).

כך גם בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת רות רונן), דן בתובענה ייצוגית נגד תאגיד מים בטענה של גביית מע"מ שלא כדין (ת"מ 116/09 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות נ' מיתב – מים תיעול וביוב בע"מ). כבוד השופטת רות רונן מציינת, בין היתר, ש"החל מהקמת תאגידי המים והביוב, הוענקו להם כל הסמכויות הקשורות למשק המים והביוב, שהיו עד אז בידי הרשויות המקומיות... ממועד כניסת החוק לתוקפו ואילך, נכנסה אם כן מיתב לנעליה של עיריית פתח תקווה, בכול הקשור לאספקת מים ושירותי ביוב בתחומה של העיר פתח תקווה, והיא גם גובה, מכוח החוק, אגרות מים וביוב מתושבי העיר" (בפתח ההחלטה מיום7.2.2011).

לאור האמור ולאור המטרות והתפקידים שהוטלו על המבקשת ודומיה בחוק תאגידי מים וביוב נראה, שהמבקשת היא אכן "רשות" לעניינינו.

תנאי שני: עילת התובענה היא "החלטה" של רשות